עע"מ 7313/14

תקציר

הערעור מערער על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הסכמי הלוואה המתכננת החברה המשיבה בקשר עם פרויקט תמ"א 38 אינם מהווים ניירות ערך לעניין חובת פרסום תשקיף לפי חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. החברה מתכוונת לחזק מבנים פרטיים מפני רעידות אדמה, ולעיתים לבנות קומות נוספות, אך נתקלת בקשיים בקבלת מימון בנקאי. לכן היא מבקשת ללוות כספים מהציבור הרחב. רשות ניירות ערך טענה כי ההגדרה של ניירות ערך כוללת "תעודות שהונפקו בסדרות", וכי יש לראות בהסכמי ההלוואה של החברה - גם במתכונתם המעודכנת, המציעה חמש אפשרויות הלוואה - כסדרה אחת של ניירות ערך המחייבת פרסום תשקיף. החברה טענה כי בית המשפט המחוזי פירש נכונה את הגדרת "סדרה" כדורשת זהות מוחלטת, דבר שחסר במקרה זה בשל ההבדלים בין אפשרויות ההלוואה. בית המשפט העליון קיבל את עמדת השב"כ. היא קבעה כי יש לפרש את הגדרת "סדרה" בהתאם לתכליתו של חוק ניירות ערך, המבקש להגן על המשקיעים ולגשר על פערי המידע בין המנפיקים לבין הציבור המשקיע בניירות ערך, תוך התחשבות בפערי הכוחות ובסבירות ליצירת שוק משני לניירות הערך. ביישומו של גישה זו, מצא בית המשפט כי חמש האופציות מהוות חמש סדרות שונות של ניירות ערך. עם זאת, יש לספור את המשקיעים בסדרות השונות יחד לצורך הפטור שבסעיף 15א(א)(1) לחוק ניירות ערך, המחריג את החובה לפרסם תשקיף לניירות ערך שנמכרו לפחות מ-35 רוכשים. מאחר שמספר המשקיעים בסדרות השונות חרג ממגבלה זו כאשר סופרים אותם יחד, חויבה החברה לפרסם תשקיף.