ס"ע 23228-08-10

תקציר

מר אבי דרעי תבע את מעסיקתו, הנתבעת מס' 1 תנובה, על כך שלא העניקה לו מעמד של עובד קבע ביום השנה החמישי להעסקתו, כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי מיום 1.11.00. לטענת דרעי, מדובר בפגיעה בזכויותיו החוזיות, והוא דרש פיצוי כספי. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת תנובה, ודחה את טענותיו של דרעי. בפסק הדין נקבע כי הסכם קיבוצי מיום 26.6.05 האריך כדין את התקופה הזמנית, והפך את טענתו של דרעי המבוססת על הסכם 2000 לחסרת תוקף. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי הסכמים קיבוציים אינם מותנים בהסכמת עובדים פרטנית וכי ארגוני עובדים יכולים לנהל משא ומתן על תנאים שעלולים להשפיע לרעה על חלק מהעובדים כדי להגן על האינטרס הרחב יותר של שימור מקומות עבודה. במקרה זה הסכימה ההסתדרות, ארגון העובדים של תנובה, לדחות את הקביעות בתמורה לדיונים על קיצור התקופה הזמנית והבטחת הביטחון התעסוקתי. בית המשפט דחה גם את טענותיו של דרעי בדבר אפליה וייצוג בלתי הולם, ומצא אותן בטרם עת וללא תימוכין. לאור נקודות אלה, דחה פסק הדין את התביעה והורה למר דרעי לשלם לתנובה שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.