עע"מ 7582/03

תקציר

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים פסק במקור לטובת לידיה רבוח, והתיר לה לרכוש דירת דיור ציבורי ששכרה מעמידר מאז 1963. למרות שנפצעה קשות בשנת 1998 ולא חזרה לדירה מאז, טענו אפוטרופסיה של רבוח כי היא שמרה על זכותה לרכוש במסגרת קידום ממשלתי לדיור ציבורי. למרות זאת, המדינה ומשרד הבינוי והשיכון ערערו על החלטה זו. השופטת נאור הדגישה שתי סוגיות מרכזיות: זכותו של רבוח לרכוש את הדירה וזכותו של עמידר לתבוע בחזרה את החזקה. בית המשפט הגיע למסקנה כי עמידר לא יוכל לתפוס את הדירה באופן חד צדדי ללא צו שיפוטי, גם אם לרבוח לא היו זכויות רכישה. פינוי ידרוש הליכים משפטיים, בדומה להסכמי שכירות אחרים. בעוד שרבוח מילאה את תנאי התושבות לרכישה, היעדרותה הממושכת נתפסה כנטישה. כוונתם של ילדיה להבטיח את הדירה לירושה עתידית עמדה בניגוד לדרישות האינטרס הציבורי להקצאת דיור, שהסתבכה עוד יותר בשל חוסר יכולתה לחזור או להוכיח סיכוי לחזור לדירה. בסופו של דבר קבעה השופטת נאור כי רבוח אינה זכאית לרכוש במסגרת המבצע הרלוונטי, אם כי אין מדובר בפינוי מיידי, שעל עמידר לבקש בהליך הוגן. הערעור התקבל ולא נפסקו הוצאות. השופטים חשין וגרוניס הסכימו והדגישו כי הקצאת דיור צריכה לתעדף צרכים מיידיים של הציבור הרחב על פני תוכניות ירושה פרטניות.