ע"א 8099/22

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע שעניינה פסק דין מס. בית המשפט הפנה לתקנה 145 לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע החלטה אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת בתנאים מסוימים. באופן ספציפי, בערעורי מס, גביית שומה מתעכבת אוטומטית עם הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. עם זאת, שיהוי אוטומטי זה אינו חל על ערעורים על פסקי דין של בית המשפט המחוזי. גורמי המפתח למתן שהות כוללים הוכחת סיכויי הצלחה טובים בערעור והוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, תוך התמקדות לעיתים קרובות בשאלה האם התשלום יגרום נזק בלתי הפיך. במקרה זה, המבקשים לא הצליחו להוכיח שייגרם להם נזק בלתי הפיך אם יידרשו לשלם את המס שנקבע. הם לא הוכיחו כראוי היעדר מקורות הכנסה או הפסקת פעילות רלוונטית, ולטענותיהם לא היו ראיות תומכות. זאת ועוד, בית המשפט ציין את השיהוי המשמעותי של המבקשים בהגשת הבקשה, שנמשך למעלה מחצי שנה, ללא הסבר מניח את הדעת, המצביע על כך שהם מתחמקים שלא בצדק מתשלום. עוד צוין בפסק הדין כי המבקשים לא מיצו את הדרכים המשפטיות העומדות לרשותם לבקשת סעד זמני. משכך, בית המשפט לא מצא טעם משכנע להיעתר לעיכוב השהייה ודחה את הבקשה.