אב"ע 1033-12-16

תקציר

בסכסוך השותפות העסקית המורכב מעורבים שני שותפים, מיכאלי ולוינברג, שכל אחד מהם מחזיק במניות שוות בחברה ומערכת היחסים ביניהם מתוחה. מיכאלי, שירש את מניותיו מאביו, מבקש את עקרון ההפרדה ופירוק החברה. בינתיים, לוינברג, שייסד את החברה, יחד עם שני בניו, מבקש שורה של סעדים שיבטיחו את המשך פעילות החברה תחת ניהולו. חלקו הראשון של פסק הדין דן בסמכותו של הבורר. המסקנה היא כי הבורר אינו יכול להורות על פירוק החברה או להורות לשותפים לפרק אותה מרצון, אלא אם שני הצדדים הסכימו במפורש להעניק לבורר סמכות זו. מאחר שלוינברג מתנגד לפירוק, ומיכאלי לא נתנה הסכמה מספקת, אין הבורר מוסמך להכריע בעניין זה. לאחר מכן עובר פסק הדין לסעדים המבוקשים על ידי לוינברג, המפורטים בסעיפים 104.5 עד 104.9 לתביעתו. אלה כוללים מינוי משרד רואי חשבון חיצוני שינהל את חשבונות החברה, מתן סמכות לבורר להחליט בעניינים שבהם השותפים מגיעים למבוי סתום, ומתן אפשרות לכל שותף למנות את בני משפחתו כדירקטורים ומנכ"לים. פסק הדין מציין כי סעדים אלה, שמטרתם לשנות את הניהול הפנימי של החברה, חורגים מסמכותו של הבורר. הסיבה לכך היא שהם עלולים להשפיע על זכויותיהם של נושים וצדדים שלישיים אחרים שאינם מעורבים בהליך הבוררות. בנוסף, הבורר אינו מוסמך לשנות את תקנון החברה, המסדיר העברת מניות. פסק הדין מבהיר כי יש להציע תחילה העברות מניות לבעלי מניות אחרים, כאמור בתקנון החברה ובהסכם משנת 2000. ככלל, פסק הדין מגביל את פעולות הבורר ומדגיש את הצורך בהסכמה ברורה של שני הצדדים לפני חריגה מהנהלים התאגידיים המקובלים. בית המשפט מקווה שתשובותיו יסייעו לבורר לקבל החלטה מושכלת.