ת"א 17569-08-10

תקציר

השופטת, כרמי הוסק, קבעה כי הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהתובע גרם במתכוון לתאונת הדרכים בה נפגע. על פי הדין בישראל, תאונות מכוונות פטורות מפיצויי אחריות, אך טענת הנתבע כי התובע ניסה להתאבד לא הייתה משכנעת דיה. השופטת הכירה בכך שבעוד שהצהרותיו של התובע עצמו זמן קצר לאחר התאונה הצביעו על כוונה אובדנית, לא ניתן להן משקל ראייתי מספיק משום שהן נאמרו בזמן שהתובע היה במצב פסיכוטי. יתר על כן, נסיבות התאונה – סטייה לנתיב הנגדי בכביש ישר – יכולות להיות מוסברות גם בסערת הנפש ובמצבו הנפשי של התובע באותה עת, דבר המצביע על אובדן שליטה ולא על מעשה מכוון. אמירות סותרות שאמר התובע במהלך המשפט, אם כי עוררו תמיהה מסוימת, התקבלו לאור עדותו כי לא זכר את הפרטים בשל המצב הפסיכוטי בו היה נתון לאחר התאונה. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי אמנם האפשרות לניסיון התאבדות קיימת, אך היא אינה ההסבר הסביר ביותר ואינה עומדת במאזן ההסתברויות הנדרש. לפיכך, נקבע כי האירוע הוא "תאונת דרכים" לפי סעיף 1 לחוק תאונות דרכים, המזכה את התובע בפיצוי, והנתבע חויב לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ודיון לקביעת פרטי הפיצוי נקבע ליום 27.6.2013.