ד"מ 12240-01-20

תקציר

פסק דין זה מתייחס לתביעה בגין שכר שלא שולם על ידי תובע שעבד כשליח בעסק שליחויות. התיק מסתבך בשל העובדה שהבעלות על העסק הייתה בתנופה בתקופת העסקתו של התובע, כאשר צמד האב והבן משה ויניב חמד היו מעורבים לכאורה בניהול העסק. התובע עבד בעסק במשך שתי תקופות, הראשונה החל מיום 16.7.2019, בגינן הוא תובע 4,266 ₪ שכר שלא שולם. אין מחלוקת כי עבד בתקופה זו וכי לא קיבל שכר. תקופת ההעסקה השנייה החלה באוגוסט 2019, לאחר שהתובע הועסק ישירות על ידי יניב. נקודת המחלוקת העיקרית בתיק היא זהות מעסיקו של התובע בחודש יולי, כאשר הן משה והן יניב מתנערים מאחריות לתשלום שכרה של התובעת. הראיות שהוצגו מצביעות על כך שהאמת על ההסכמים בין משה ליניב מסתתרת. בעוד משה טוען כי יניב השכיר ממנו את העסק תמורת 10,000 ש"ח לחודש, ולכן יניב היה המעסיק בחודש יולי, טענה זו אינה נתמכת בראיות הקיימות. משיחות בין יניב למשה, ומהעובדה שמשה נשאר פעיל בעסק, עולה כי הם היו מעסיקים משותפים. בנוסף, הן משה והן יניב הציגו עצמם בפני התובע כבעלי העסק. בית המשפט מצא את עדותה של התובעת אמינה ועקבית, ולפיכך הגיע למסקנה כי משה ויניב היו מעסיקים משותפים במהלך חודש יולי. משכך, הם אחראים במשותף לתשלום שכרו שלא שולם לתובע, העומד על 4,266 ₪. כמו כן, בית המשפט הורה כי הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בגין אי תשלום שכר בסך 2,000 ₪, ויכסו את הוצאותיו המשפטיות בסך 3,000 ₪. על הנתבעים לשלם סכומים אלה ביחד ולחוד תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. לבסוף, השופט העניק לצדדים רשות ערעור על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.