עע"מ 1386/07

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב האיזון בין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור למידע מכוח חוק חופש המידע וחוק הגנת הפרטיות. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והתווה תוכנית פשרה. היא הכירה בעמדת המערערת כי חשיפת מידע מסוים עלולה לפגוע בפרטיות, כמפורט בחוק הגנת הפרטיות. עם זאת, היא ציינה כי הפרה כזו יכולה להיות מותרת אם תתקבל הסכמה מדעת מבעלי הנכסים. בית המשפט מצא כי חוק המקרקעין אמנם מאפשר לציבור גישה לרישומים מסוימים, אך הדבר אינו כולל את המידע המבוקש על ידי המשיב במקרה זה. לכן, יש להגן על מידע זה, שיש בו כדי לחשוף פרטים על מצבם הכלכלי של בעלי הנכסים. כדי להתמודד עם הסוגיה, התווה בית המשפט פתרון: המערערת תמסור מידע כללי על הנכס (גודל, סיווג, שיעורי מס) ללא שמות או כתובות מדויקות. בעלי הנכסים יקבלו הודעה על הבקשה למידע שלהם ותינתן להם הזדמנות להסכים לחשיפה. אם המחזיקים אינם מסכימים, יש להניח שהם התנגדו לגילוי מטעמי פרטיות. המערערת תמשיך רק במידע המוסכם ותחייב את המשיב בגין המאמץ, תוך הקפדה על המסגרת הרגולטורית. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי תאגידים אינם נהנים מזכויות פרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, ולכן המשיבה זכאית לקבל מידע הקשור לנכסים המוחזקים על ידי תאגידים. ההחלטה מדגישה את חשיבות השקיפות והנגישות למידע תוך שמירה על פרטיות הפרט, מסתיימת ללא צו להוצאות, והוסכמה על ידי השופטים המוסכמים.