בד"מ 20/11

תקציר

פסק הדין מבטל את רישומו וחברותו של עו"ד יגאל סער בלשכת עורכי הדין בשל רישום מזויף. הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין הגיש בקשה לביטול לאחר שהתברר כי סער לא גילה בתום שימוע כי הפרקליטות החליטה להגיש נגדו כתב אישום בגין שוחד והפרת אמונים. אי גילוי מידע זה, שאירע בישיבות ועדת ההתמחות והוועד המרכזי, נחשב על ידי בית המשפט לתרמית לפי סעיף 47 לחוק לשכת עורכי הדין, למרות טענתו של סער כי הדבר נבע מפיקוח ולא מכוונה. עוד קבע בית המשפט כי אי-הגילוי השפיע על החלטת הוועד המרכזי לקבל את סער כחבר, וכי סביר להניח שהוועדה הייתה מגיעה להחלטה אחרת אילו הייתה מודעת לעובדות האמיתיות. לפיכך הורה בית המשפט על ביטול חברותו של סער, אך לא ביטל את תוצאות ההתמחות או בחינות הלשכה, וציין כי ההחלטה אינה מתייחסת לאישומים נגדו. בית המשפט קבע בדעת רוב כי הסמכות לפי סעיף 47 נתונה לשיקול דעת, והחליט שלא להפעילה באופן חלקי או לתקופה מוגבלת, והותיר סמכות זו בידי הוועד המרכזי. אחד השופטים התנגד, וטען כי סמכות ביטול החברות היא חובה עם הוכחת הונאה, והציע כי בית המשפט יכול היה להורות על ביטול זמני.