מ"ת 37723-10-19

תקציר

בית המשפט החליט שלא להחזיר רכב שנתפס לבעליו לכאורה, המבקש, העומד בפני כתב אישום בגין ביצוע עבירות רכוש באמצעות הרכב האמור. הרכב שימש כלי חיוני בביצוע העבירות המיוחסות לו, וחילוטו מוצדק. בית המשפט שקל את חלקו של הרכב בעבירות, משמעותו ועברו הפלילי הקודם של בעליו, והגיע למסקנה כי יש צורך למנוע עבירות עתידיות. הבעלים הורשע בעבר בעבירות דומות שבוצעו עם אותו רכב, מה שמעיד על חוסר כבוד לחוק ונטייה לבצע עבירות חוזרות. בית המשפט מצא כי המבקש, למרות שהרכב רשום על שם אשתו, הוא הבעלים האמיתי, לאור שימושו התכוף והבלעדי ברכב וחוסר מעורבותה של אשתו. תכלית הסיכול של התפיסה, לצד מידתיותה וסבירותה של הסנקציה, גברו על זכות הקניין, במיוחד בהתחשב בערכו של הרכב בביצוע העבירות. בית המשפט הציע להפקיד סכום משמעותי לשחרור הרכב, אך ההגנה סירבה. בהתחשב בעברו של המבקש ובחשיבותו של הרכב בעבירות, מצא בית המשפט כי אין זה ראוי להחזיר את הרכב או לקבל את החלופה המוצעת. לפיכך, הבקשה להשבת הרכב נדחתה, מה שהבטיח את המשך תפיסת הרכב.