ע"פ 6560/09

תקציר

ערעורים מאוחדים אלה מערערים על הנוהג של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע ליתן החלטה סטנדרטית הדוחה בקשות להארכת מועד המשפט במקרים של קנסות בגין עבירות קלות. הערכאה הנמוכה יותר טוענת כי אין לה סמכות לדון בבקשות מסוג זה וכי הסמכות נתונה לתובע בלבד. עם זאת, שופט ערכאת הערעור מצדד בפרקליטות המדינה, שמודה כי עמדת הערכאה הנמוכה פגומה מיסודה. השופט קובע כי לבית משפט השלום סמכות לדון בבקשות להארכת המועד למשפט, כמפורט בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה מעניק לבית המשפט שיקול דעת להאריך את המועד לנאשם להודיע על רצונו להישפט, ובלבד שבית המשפט ירשום את נימוקי ההארכה. זאת, גם אם הנתבע החמיץ את המועד האחרון להודעה כאמור. פרשנותו של השופט לסעיף זה היא כי הוא מסמיך את בית המשפט להאריך את המועד האחרון להוצאת זימון המדינה למשפט, דבר שיש לעשות בתוך שנה מיום הודעת הנאשם. אם מועד זה מתפספס, האישומים מבוטלים, ולבית המשפט אין סמכות להאריך תקופה זו. כמו כן, השופט מבהיר כי סמכויות התובע לפי סעיף 229 לחוק העונשין מוגבלות לביטול קנסות ואינן משתרעות על הארכת מועדים למשפטים. לבסוף, השופט מתייחס למצב בו כבר שולם קנס, וטוען כי על בית המשפט לבחון היטב כל מקרה בו נאשם טוען כי הקנס שולם ללא ידיעתו או הסכמתו. אם בית המשפט מוצא הצדקה בתביעתם, עליו לשקול את זכותם למשפט. ככלל, השופט קובע כי על בית משפט השלום לשקול היטב לגופה של כל בקשת הארכה ולקבוע סמכות על פי הנסיבות הספציפיות, ולא לתת דחיות שרירותיות. ערעורים אלה מתקבלים אפוא, והחלטות הערכאה הנמוכה יותר מתהפכות.