עת"מ 30828-10-11

תקציר

העותר, בעל קרקע בשכונת קלנדיה בירושלים, הגיש תכנית מתאר לוועדה המחוזית לתכנון ובניה (המשיב מס' 1) לאישור. התכנית ביקשה לשנות את ייעוד מקרקעי העותרת מאזור לא מתוכנן לאזור מגורים, להרוס מבנה קיים ולקבוע קווי בניין והיתרים. עם זאת, הוועדה דחתה את הבקשה בנימוק של צורך בתכנון כולל, קרבה לשדה תעופה והיעדר דרכי גישה. העותר טען כי נימוקי הוועדה אינם סבירים וכי העיכוב בתכנון פוגע בזכויות הקניין שלו. בית המשפט הכיר בחשיבותו של התכנון הכוללני אך הכיר בזכותו של העותר לפתח את קניינו, מה גם שהקרקע יועדה למגורים בתכנית המתאר ירושלים 2000. הודגש כי היעדר התכנון נמשך זמן בלתי סביר, תוך פגיעה בזכויות הקניין של העותר. בית המשפט הכיר אמנם בפוטנציאל הפגיעה באינטרס הציבורי, אך קבע כי זכות הציבור אינה עומדת לנצח וכי יש לשמור על זכויותיו של העותר. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את העתירה אך הורה לוועדה לשקול מחדש את גופה של התוכנית בתוך שלוש שנים, שבמהלכן אסור לה לדחות את התוכנית על בסיס היעדר תכנון כוללני. פסק הדין איזן למעשה בין זכויות הקניין של העותר לבין האינטרס הציבורי בתכנון סביר.