ת"פ 65130-02-18

תקציר

הנאשמת, אם במקצועה, הואשמה בהצתה בנסיבות מחמירות לאחר שהציתה את המזרן שלה בכוונה להתאבד והרגה את שני ילדיה הקטינים. האירוע התרחש בעקבות שורה של משברים אישיים שהובילו את הנאשמת למצב נפשי בו רצתה לשים קץ לחייה. ביום האירוע כתבה הנאשמת מכתבי פרידה לבני משפחתה ולחבריה ורכשה רעל לצורך מימוש תוכניתה. עם זאת, מאוחר יותר היא התחרטה, וזרקה את הרעל. ביום השריפה נע מצבו הנפשי של הנאשם בין רצונו למות לבין רצונו לחיות. גרסת הנאשמת הייתה כי זנחה את תוכניתה להתאבד ולהרדים את ילדיה וכי השריפה פרצה בטעות. גרסת התביעה הייתה כי הנאשמת הציתה במכוון את המזרן על מנת לבצע את תוכניתה הראשונית. בית המשפט הרשיע את הנאשם בהצתה בנסיבות מחמירות. נקבע כי מעשיה של הנאשמת, לרבות הצלת ילדיה וקריאה לעזרה, הצביעו על מודעותה למרכיבים ההתנהגותיים והנסיבתיים של העבירה. זאת ועוד, כוונתה המיוחדת של הנאשמת לפגוע בילדיה באה על סיפוקה, שכן היא השכיבהם לישון עמה והציתה את המזרן בכוונה להמיתם. למרות שהנאשמת טענה כי זנחה את תכניתה, בית המשפט מצא כי היא לא באמת חזרה בה וכי מעשיה מעידים על רצון לבצע את התוכנית. עוד קבע בית המשפט כי העובדה שהמזרן היה שייך לנאשם אינה רלוונטית שכן השריפה גרמה נזק לרכוש ולאנשים אחרים. בכך הרשיע בית המשפט את הנאשם בהצתה בנסיבות מחמירות בכוונה לפגוע בבני אדם לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין.