ע"א 272/53

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בסכסוך רכוש בישראל משנת 1922. מספר מערערים טענו לבעלות פרטית על חלקת אדמה הסמוכה לכפר אום אל-פחם, שהוכרזה כשמורת יער בשנת 1926 והוכרזה כך מחדש בשנת 1945. על פי פקודת היערות [ת"י פרק 16], על המערערים היה נטל ההוכחה להוכיח כי רכושם הפרטי אינו כפוף לזכויות שלטוניות. המערערים לא הצליחו להביא ראיות מספיקות לבעלותם, שכן שטר המכר הנטען שלהם לא נרשם בספרי העיזבון, ועדותם הייתה סותרת. עם זאת, הוכר כי הם החזיקו בקרקע לתקופה משמעותית. השופט בפסק דינו לא נתן משקל מספיק להחזקה זו כראיה לבעלות, והתמקד במקום זאת בהיעדר ראיות לעיבוד חקלאי כמפורט בסעיף 78 לחוק המקרקעין. החזקה, במקרה זה, יכלה לשמש כהוכחת בעלות, אך השופט לא שקל אפשרות זו. כתוצאה מכך, הערעור התקבל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. עוד נקבע בפסק הדין כי המערערים יוכלו להציג ראיות נוספות במידת הצורך. פסק הדין אף הורה למשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערערים, בסך 50 ל"י.