עע"מ 4909/15

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הבקשה בשל היעדר עילה מספקת לערער על שיקול הדעת הרחב הנתון בדרך כלל לשר הפנים מכוח חוק הכניסה לישראל. ההחלטה מתבססת על תקדימים משפטיים מבוססים, המדגישים את חופש הפעולה הרחב של הרשות בעניינים אלה, ואת חוסר הרצון הכללי של בית המשפט להתערב אלא אם כן ניכר חוסר סבירות או אפליה חמורים. במקרה דנן, הצהרותיהם הסותרות של המערערים ואי מסירת מידע מלא ומדויק פגעו באופן משמעותי באמינותם ובאמון שלהם עם הרשות. בית המשפט הצביע על חוסר עקביות בין הליכים שונים ומצא כי התנהלות המערערים לוקה בחוסר שקיפות וניקיון, מה שהוביל לדחיית עתירתם. בנוסף, ציין בית המשפט כי הרחקת נתין זר אינה מהווה נזק בלתי הפיך, במיוחד בהינתן האפשרות לחזור אם הערעור יתקבל. בית המשפט הסכים עם פסקי דין קודמים שאינם רואים בפרידה זמנית נזק בלתי הפיך, במיוחד כאשר ניתן להמשיך בהליכים משפטיים כאשר המערערים עלולים לחזור מאוחר יותר. בהתחשב בשיקולים אלה, הבקשה נדחתה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.