ע"א 2699/92

תקציר

במקרה שעניינו ביטול הסכם ניהול, דן בית המשפט העליון בערעור בו היו מעורבות ט.ס.ס מפעלי תיירות ושירותי אחזקה בע"מ ות.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים בע"מ. בית המשפט נדרש להכריע האם הסכם ניהול מהווה אפליה לרעה של בעלי מניות מיעוט, ובראשם ניסים בכר, שהחזיק ב-23% ממניות ת.מ.מ, לעומת 77% של ת.ס.ס. ההסכם חייב את ת.מ.מ לשלם ל-TASS אחוזים מהמחזור ומהרווחים, מה שמעלה חששות לגבי הוגנות השירותים הניתנים בפועל. השופט קמא קבע כי ההסכם לא היה חוזה לכאורה שנועד להסוות חוזה נסתר אחר, אלא היה לרעת ת.מ.מ, והיטיב עם ט.ס.ס באופן בלתי מידתי. בית המשפט העליון אישר קביעה זו, והדגיש את חשיבות ההגינות והיחס ההוגן לבעלי מניות המיעוט לפי סעיף 235 לפקודת החברות. היא הכירה בהסכם כמפלה אך לא בטל במהותו, ובכך ביטלה אותו ממועד פסק הדין ואילך, ולא רטרואקטיבית. בית המשפט דחה אמנם את הטענה כי ידיעתו של בכר על ההסכם בעת רכישת המניות מונעת ממנו לערער עליו, אך הדגיש כי עיכובו בפעולה והפעלתו ארוכת השנים של ההסדר מצדיקים ביטול לא רטרואקטיבי. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענת הערכאה הנמוכה יותר כי יש צורך בהסכמה פה אחד של בעלי המניות לחוזים עתידיים, והדגיש כי פעולות החברה, בהתאם לתקנות החוק, אינן צריכות להיפגע על ידי בעלי מניות מיעוט. ההחלטה הותירה על כנה את ביטול חוזה הניהול באופן פרוספקטיבי והורתה ל-TASS לשלם הוצאות לבכר.