ת"פ 18740-01-16

תקציר

הנאשם הואשם בשוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, בגין גניבת טלפון של קטין. בכתב האישום נטען כי הנאשם עקב אחרי הקטין, שלף בכוח את הטלפון מידו, היכה אותו וצעק עליו. הטלפון נמכר מאוחר יותר. ההגנה טענה כי הכוח שהופעל היה מינימלי וכי מדובר בגניבה ולא בשוד. השופט מצא את עדותו של הקטין אמינה, וציין כי היא עקבית ומאוששת בראיות חיצוניות. בתוך כך, עדותו של הנאשם נמצאה מתפתחת ולא אמינה. השופט קיבל את הטענה כי הנאשם היכה את הקטין בגבו זמן קצר לאחר שנטל את הטלפון וכי פעולה זו מהווה אלימות שנועדה להפחיד את הקטין ולמנוע ממנו להתנגד לגניבה. השופט דחה גם את טענת ההגנה לאכיפה בררנית, וציין כי הבחירה של התביעה בהוראת החוק הייתה סבירה ולא הוכחה כנעשתה בחוסר תום לב. בסופו של דבר הורשע הנאשם בשוד והעובדות קבעו כי האירוע נופל בגדר עבירה זו.