ע"א 7440/19

תקציר

במקרה הנדון, ערעורה של וינטון נדחה בנוגע לטענתה למצג שווא רשלני של עו"ד גיצלטר. בית המשפט אישר את ממצאי בית המשפט המחוזי שקבעו כי וינטון לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין רשלנות נטענת כלשהי מצד גיצלטר לבין הנזקים שנגרמו לו. הוויכוח נסב סביב מכתב מגיצלטר בנוגע למניות ששיעבדה רייפמן, שלטענת וינטון הטעתה אותה בעסקה. עם זאת, מהעדויות עלה כי למרות התנגדות ראשונית לנוסח המכתב, וינטון המשיך בעסקה מבלי להסתמך עליה. בית המשפט הדגיש כי אחריות בגין מצג שווא רשלני מחייבת הן חובת זהירות והן הסתמכות על המידע המוביל לנזק, שאף אחד מהם לא הוכח. למרות שנטען כי המניות נקיות משעבודים, נקבע כי וינטון נכנסה להסכם על סמך אימות לקוי, תוך התעלמות מסימני אזהרה במכתב. משכך, בית המשפט לא מצא עילה להטיל את האחריות על גיצלטר, וציין כי חובותיהם של עורכי הדין אינן כוללות מניעה מוחלטת של פגיעה ללא סימני אזהרה ברורים. גם ערעורו הנגדי של גיצלטר, שדרש הוצאות, נדחה בשל נורמות פרוצדורליות והשתתפותו שלו עצמו בהנחות היסוד של ההסכם הפגום. פסק הדין הסתיים בדחיית הערעורים הקשורים, ואישר את פסקי הדין הקודמים.