הפ"ב 3904-09-15

תקציר

המבקשים ביקשו חילוט פיקדון בעקבות צו עיקול זמני שהביא לביטול המחאות. הם טענו כי הביטול מהווה לשון הרע ולכן הם זכאים לחילוט. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך נזק כלשהו הנובע מהשיקים שהוחזרו, וכי התקנה עליה הצביעו המבקשים, 371(א), טעונה הוכחת נזק והיקפו. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענת המבקשים לפגיעה עסקית בפעילות היהלומים שלהם אינה נתמכת בראיות. באשר לטענת לשון הרע בגין שיקים חוזרים, ציין בית המשפט כי תביעה כזו נשקלת באופן ראוי יותר בהליך נפרד, מה גם שהמבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הבקשה לסעד זמני אינה בלתי סבירה בנסיבות העניין, מה גם שהמשיב זכה בסופו של דבר בפסק הדין. בית המשפט הדגיש כי חילוט הפיקדון הוא אמצעי קיצוני ויש לקבלו רק במקרים מסוימים. במקרה דנן, המבקשים לא מילאו אחר התנאים הנדרשים לחילוט, שכן לא הוכחו די הצורך נזק או הוצאות שנגרמו להם כתוצאה מהצו. לפיכך נדחתה בקשת החילוט. המבקשים חויבו לשלם את שכר טרחת המשיב, והחזרת הפיקדון עוכבה ליום 1.2.2017. החלטה זו התקבלה על ידי רשם בית המשפט, שדן בבקשה טרם מינויו כשופט.