ת"א 53987-08-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2011, תבע את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הצדדים הסכימו על חבות הנתבע אך חלקו על היקף הנכות התפקודית של התובע, סיווג התאונה וסכום הפיצוי. בית המשפט מינה מומחה פסיכיאטרי שסבר כי התאונה גרמה לנכות נפשית לצמיתות בשיעור של 8%, אותה אימץ בית המשפט. התובע טען לנכות תפקודית גבוהה יותר, אך בית המשפט קבע אחרת, בהתחשב בעברו התעסוקתי ובאופי פגיעתו. בית הדין פסק 4,660 ₪ בגין הפסדי שכר בעבר, על סמך ראיות מתועדות, ו-20,000 ₪ בגין הפסדי שכר עתידיים, למרות שהתובע לא הביא ראיות מקיפות. כמו כן פסק בית המשפט 3,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות בעבר ו-20,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות עתידיות, וקבע כי טענות התובע לסכומים גבוהים יותר אינן מבוססות. בנוסף, פסק בית הדין 12,000 ₪ בגין כאב וסבל, ודחה את טענת הנתבעת לניכוי רעיוני בגין תגמולי תאונות עבודה, שכן התובעת לא הייתה זכאית להם. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 62,760 ₪, בצירוף שכר טרחה והוצאות משפט, בתוך 30 יום. לשני הצדדים זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.