בג"צ 5364/94

תקציר

פסק הדין עוסק בהסכם קואליציוני בין מפלגת העבודה הישראלית לתנועת ש"ס, המתמקד בשמירה על הסטטוס קוו בענייני דת. העותרים ביקשו את התערבותו של בית המשפט כדי למנוע את מימוש ההסכם, ובפרט את הוראותיו לתיקון חקיקה בעקבות פסיקות אפשריות של בית המשפט העליון שעשויות לשנות ענייני דת. בית המשפט העליון התבקש להכריע בחוקיותו ובהשלכותיו של ההסכם, ובפרט בסעיף 3, שנתפס כפוגע בעצמאות השיפוטית ומפר את הפרדת הרשויות. הנשיא שמגר והמשנה לנשיא, השופט ברק, בחנו שניהם את חוקתיות ההסכם. ברק טען כי ההסכם מבטל את תפקידו של בית המשפט בהכרעה בסכסוכים, וטען כי הוא מאיים מראש להפוך החלטות שיפוטיות, ובכך לפגוע בעקרונות דמוקרטיים. שמגר הציג השקפה רחבה יותר שהדגישה חירות פוליטית ואי-התערבות אלא אם כן מתרחשות הפרות מוסריות או מדיניות ציבורית מהותיות. ההשוואה בין מצע המפלגות הדתיות לבין ההסכמים הקואליציוניים ביניהן הייתה דיון מכריע. הוויכוח הרחב יותר היה האם ההסכם הפוליטי מטיל מטבעו זכויות וחובות משפטיות, כאשר חלק מהשופטים טענו שלא. בסופו של דבר, הרוב החליט שלא להכריז על ההסכם כבטל ומבוטל, בעיקר מתוך אמונה שהסכמים קואליציוניים אינם שווים לחוזים משפטיים הניתנים לאכיפה וניתן לשנותם לאור המציאות הפוליטית, תוך שימת דגש על אופייה הפוליטי של ההתחייבות על פני יכולת האכיפה המשפטית. בית המשפט דחה את העתירות, בהחלטה מפוצלת המדגישה פילוסופיות שיפוטיות שונות על המפגש בין משפט, פוליטיקה וממשל חוקתי.