ת"א 11656-03-10

תקציר

התובע טען כי הנתבעים ביצעו הונאה בכך שהלוו כספים מהתובע בתואנות שווא וללא כל כוונה להחזירם. בית המשפט מצא כי טענת התובע אינה משכנעת וכי הוא לא הביא ראיות מספיקות לכך שהנתבעים ביצעו הונאה או רימו אותו בכל דרך שהיא. התובע הלווה מרצונו כספים לנתבעים 1 ו-2 למטרות רווח כמלווה בריבית, מבלי שערך בדיקות רקע כלשהן, והיה מודע לכך שהכסף ישמש לפעילותם העסקית. כמו כן, התובעת לא ציינה את הסכום המדויק שהלוו לנתבעים ולא הבדילה בין הסעדים הכספיים שנתבעו נגד כל נתבע, כך שלא ניתן היה לכמת את הנזק שנגרם על ידי כל נתבע. די היה באי הוכחת המרמה והנזק הנטען כדי לדחות את התביעה. בנוסף, ציינה השופטת כי טענת התובעת לנזק לא ממוני כנגד הנתבעים 1 ו-2 אינה מבוססת, שכן מעשי המרמה הנטענים והנזק שנבע מהם לא הוכחו.  השופט התייחס גם לטענות נוספות שהעלה התובע כנגד נתבעים ספציפיים ומצא אותן חסרות שחר. נאשמים 3-18 הואשמו בקבלת העברות כספים כדי ליצור מצג שווא של פעילות כלכלית, אך הצהרותיו הסותרות של התובע ערערו את טענתו. אשר לנתבעים 19-24, התובע לא הביא ראיות משכנעות למעורבותם בתרמית לכאורה, וטענותיו נגדם נדחו. השופטת דחתה גם את טענות התובע כנגד הבנקים (הנתבעים 25 ו-26) בגין רשלנות לכאורה והפרת חובת זהירות כלפי התובע, שכן התובע לא יכול היה לייצג את מר יעקב לוי, ולבנקים לא הייתה כל מחויבות כלפי צדדים שלישיים שאינם לקוחותיהם. לבסוף קבע השופט כי תביעות התובע להשבת סכומים שצוינו בשיקים מסוימים הן על פי חוק, שכן הן הוגשו למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה. משכך, החליטה השופטת לדחות את התביעה כולה והורתה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין.