ת"א 38938-07-12

תקציר

התובעת, חברה העוסקת בשוק הפרסום, תבעה את הנתבעת, עובדיה לשעבר, בגין עוולות שונות שבוצעו לכאורה בהקשר מסחרי, לרבות גניבת עין, תיאור כוזב, התערבות בלתי הוגנת לפי חוק עוולות מסחריות, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות ופרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. התובע תבע פיצויים בסך 300,000 ₪. בית המשפט מצא כי התובעת לא הוכיחה את עוולת גניבת העין, שכן היא לא הוכיחה זכות לשימוש בלעדי בשם "מרכז המודעות הלאומי", שהוא שם גנרי ותיאורי שאינו זכאי להגנה משפטית. התובעת גם לא הצליחה לבסס מוניטין בשם זה. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע ביצע את עוולות התיאור הכוזב וההטעיה בכך שניסה להטעות לקוחות להאמין כי הם מפרסמים באמצעות התובע, כאשר למעשה מדובר בנתבע ובחברתו. עם זאת, מאחר שהתובע לא הוכיח את הנזק שנגרם כתוצאה מעוולות אלה, בית המשפט לא יכול היה לפסוק פיצויים. באשר לתביעה לפגיעה בפרטיות, קיבל בית המשפט את הטענה כי הנתבעת התנכלה לעובדיה ולבעליה של התובעת בשיחות טלפון מוגזמות ופסולות. עם זאת, מאחר שחוק הגנת הפרטיות אינו חל על תאגידים, והתביעה הוגשה רק על ידי החברה ולא על ידי היחידים, חלק זה של התביעה נדחה. בית המשפט דחה גם את תביעת לשון הרע, שכן לא שוכנע כי בוצע פרסום כזה. לסיכום, בית המשפט הורה על צווי מניעה קבועים האוסרים על הנתבע להציג מצג לפיו הוא פועל בשם התובעת ולפגוע בפרטיות עובדיה ובעליה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ופסק הדין ניתן לטובת התובע לצווי המניעה שניתנו.