עש"א 5407-11-14

תקציר

הערעור מתקבל בחלקו. פרשנותו של סעיף 22 לחוק המתקן, שלטענת המערערים צריכה לחול רק באופן פרוספקטיבי על עניינים פרוצדורליים, בעוד שעניינים מהותיים צריכים לחול רק לאחר כניסת התיקון לתוקף, נדחית. נוסחו הברור והחד-משמעי של הסעיף קובע כי הוראות המעבר יחולו על כל הצווים שהוצאו טרם חקיקת התיקון, לרבות הצווים שלפנינו. כוונת המחוקק העומדת מאחורי התחולה הרטרוספקטיבית היא לתקן עיוות בחוק כפי שפורש על ידי הרשם בפסק הדין בעניין נוברטיס. בעוד המערערים חולקים על כך, בית המשפט מצדד במשיב ומציין כי פרוטוקול דיוני ועדת החקיקה תומך בעמדת המשיב. זאת ועוד, בית המשפט מוצא כי הוראות המעבר עומדות במבחן החוקתי של התיישנות לפי סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותן מידתיות. נזקי הבקשה הרטרוספקטיבית עולים על תכלית התיקון, שמטרתה להיטיב עם תעשיית התרופות הגנריות תוך יישור קו עם הארכת פטנט הייחוס. בית המשפט דוחה גם את טענותיהם ה"טכניות" של המערערים בדבר פגמים חקיקתיים ואי צירופה של הכנסת כמשיבה. טענות אלה אינן מבוססות. עם זאת, בית המשפט מקבל את טענת המערערים בדבר קביעת מדינת ההתייחסות הרלוונטית לקיצור צו ההארכה. החוק קובע כי צו ההארכה תקף לתקופה הקצרה ביותר מבין תקופות ההארכה הניתנות במדינות מוכרות. הצו שהוצא בארצות הברית, אשר נקבעה כמדינה הרלוונטית על ידי הרשם, הוצא שנה לאחר הצו בישראל. לכן, היא אינה יכולה לשמש לקיצור צו שכבר ניתן ואושר. גרמניה, בהיותה המדינה הבאה עם צו הארכה קצר יותר, נקבעת כמדינה הרלוונטית. לפיכך, צו ההארכה שבפנינו יעמוד בתוקפו עד ליום 17.10.2016. לטובת המשיב נפסקות הוצאות מופחתות בסך 25,000 ₪.