ע"פ 202/56

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורם של שני נאשמים, נחמן פרקש ואהרון כהן, שהורשעו בשוד ונגזרו עליהם חמש שנות מאסר. ההרשעה התבססה בעיקר על עדותו של יהודה צברי, עבריין מן המניין, שטען כי כהן פנה אליו כמה חודשים לפני האירוע כדי להציע לו שוד במחלבה המרכזית של תנובה. פרקש נכח בשיחה אך לא השתתף בה. עוד העיד צברי כי לאחר השוד התפאר בפניו כהן. ההגנה טענה כי אין לסמוך על עדותו של צברי בשל עברו הפלילי והסתירות בהודעותיו. עם זאת, בית המשפט קבע כי עדותו של עבריין אינה נפסלת אוטומטית וניתן להתייחס אליה בזהירות, אך להאמין אם יש מספיק ראיות לתמוך בה. בית המשפט מצא את הסברו של צברי לאי חשיפת המידע קודם לכן כמתקבל על הדעת ודחה את הסתירות בעדותו כבלתי קשורות לליבת העניין. בנוסף, הציגה התביעה ראיות נוספות הקושרות את הנאשמים לביצוע העבירה. עדותו של מתתיהו יום-טוב הפגישה את פרקש וכהן סמוך למועד השוד והצביעה על מעורבותם המשותפת בתכנונו. אחיו של כהן העיד כי כהן נתן לו סכום כסף גדול לשמירה, מה שהעיד על מודעות לאשמה. היו גם עדויות לכך שפרקש רכש אופנוע זמן קצר לאחר השוד בסכום כסף משמעותי, שאותן לא הצליח להסביר. בנסיבות אלה, צדק השופט להרשיע את שני המערערים. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה לקבלת תסקיר קצין מבחן לפני מתן גזר הדין, בהתחשב ברישומם הפלילי של המערערים ובחומרת העבירה. הערעור נדחה, ועונש המאסר נותר בעינו.