תפ"ח 2013/05

תקציר

הכרעת הדין מזכה את הנאשמים, זידאן ואייל, מאשמת רצח וניסיון רצח. במקום זאת, זידאן נמצא אשם בהריגת נואל ובגרימת חבלות חמורות לרסמיה ופאיז, והוא מואשם לפי סעיפים 298 ו-329 לחוק העונשין. אייל נמצא אשם בהריגת נואל ובפציעתו של רסמיה ומואשם גם באותם סעיפים. כתב האישום נובע מסכסוך קשה בין משפחת אבו קמיר למשפחות הנאשמים על שטחי מרעה. ב-18 בפברואר 2005 שידל זידאן את אייל, חייל צה"ל, להשתתף למחרת בסכסוך המשפחתי. חמוש ברובה, הצטרף אייל לזידאן ב-19 בפברואר. זידאן ירה בפאיז אבו קמיר ופצע אותו ולאחר מכן רץ לביתו של אייל. יחד הם כיוונו וירו לעבר קבוצת נשים ונערות, בהן נוואל ורסמיה אבו קמיר, מתוך כוונה להרוג אותן. נואל אבו קמיר נורה למוות ורסמיה נפצעה. להגנתם הודו שני הנאשמים בסכסוך הקרקעות ובנוכחותם בזירה, אך הכחישו את הטענות. אייל טען כי ירה באוויר מתוך הגנה עצמית לאחר שבני משפחת אבו קמיר ירו עליו ועל בני משפחתו ופצעו את פייסל. זידאן הכחיש כי החזיק נשק או ירה בו. השופט סקר בהרחבה את הראיות והעדויות. הם כללו את דברי הנאשמים במשטרה ובמודיעים, הסותרים זה את זה ואת עדויותיהם של עדים נוספים. השופט מצא את טענת ההגנה העצמית של אייל בלתי אמינה והגיע למסקנה כי הוא ירה לעבר קבוצת הנשים וגרם למותו של נואל ולפציעתה של רסמיה. עם זאת, היה ספק סביר לגבי כוונתו של אייל להרוג, והוא הואשם בהריגת נואל וגרימת חבלה חמורה במקום. באשר לזידאן, קיבל השופט את הודאתו בפני המודיעים כי יזם את מעורבותו של אייל והיה שותף לעבירות שביצע אייל. זידאן זוהה גם כיורה שפצע את פאיז. למרות שהשופט סבר כי זידאן לא התכוון להרוג את פאיז, הוא אשם בגרימת חבלה חמורה. השופט דחה את טענת ההגנה לגבי יורה נוסף ממשפחת סועאד ולא מצא ראיות התומכות בה. השופט הדגיש כי הכרעת הדין ניתנה למרות כשלים חקירתיים וחוסר מהימנות בחלק מעדויות העדים. הקביעה התבססה על הערכה מקיפה של חומר הראיות, לרבות הודאותיו של זידאן, חוסר אמינותו של אייל ועדויות עדים אובייקטיביים.