רע"א 4538/11

תקציר

בפסק הדין שמע בית המשפט את טיעוני הצדדים וקיבל את הערעור, שהתייחס בעיקר לסוגיות פרוצדורליות ולא למהות התיק. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את בקשת העותרת לביטול פסק דין משום שהוגשה באיחור. הסוגיה המרכזית הייתה ההכרעה מתי נודע לעותרת על פסק הדין נגדה, כאשר הראיות מצביעות על כך שהיא ידעה עד ליום 10.11.2009. הוצגו טענות משפטיות לפיהן כלל הידיעה, ולא כלל ההמצאה (כאשר פסק הדין הוצג באופן פורמלי), צריך לגבור, ולתמוך זאת בפסיקה קודמת המכירה בחריגים אלה. נקבע כי הבקשה, שהוגשה ביום 5.1.2010, איחרה ב-26 יום, והחמיצה את חלון הזמן של 30 יום לפי הכללים הפרוצדורליים. חרף ההכרה בשיהוי, שקל בית המשפט את האפשרות ליתן ארכה לעותרת לטעון לביטול פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בהינתן פוטנציאל להצדקת טענותיה, הכוללות את היעדרותה במהלך ההליכים המשפטיים ואי ידיעתה עליהן בשל היותה בחו"ל. באיזון בין זכותו של העותר למשפט הוגן לבין אינטרס המשיב בסופיות, ההחלטה אפשרה הארכה בתנאי שהעותר ישלם 15,000 ₪ הוצאות משפט בתוך 30 יום. אם ישולם, ידון בית המשפט המחוזי מחדש בבקשת הביטול; אחרת, פסק הדין היה עומד. החלטה זו התקבלה פה אחד על ידי השופטים סולברג וברק-ארז, לצד המשנה לנשיא, וניתנה ביום 3.1.2013.