סע"ש 34466-12-16

תקציר

הנתבעים בתביעת עבודה הגישו בקשה לחייב את התובע בתשלום ערבות להוצאותיהם, אם התביעה נגדם תידחה. התובע, תושב הרשות הפלסטינית המשתייך לפזורה הבדואית, תבע את הנתבעים לפיצויי פיטורים והגנות עבודה אחרות בסך 372,000 ₪. הנתבעים טענו כי התובע מעולם לא היה עובד שלהם, אלא חבר ב"חמולה" סחטנית לה שילמו דמי חסות. עוד נטען, כי לחילופין, יש לראות בתובעת נותנת שירות, וכי הנתבעים 2 ו-4 אינם צריכים להיות צד לתביעה. התובעת הציגה ראיות המצביעות על יחסי עובד-מעביד, עליהם חלקו הנתבעים, גם ללא המצאת תצהירים. על בית המשפט לאזן בין זכותו של התובע לגישה לצדק לבין זכותם של הנתבעים להימנע מהליכי סרק. בעוד שסיכויי ההצלחה של התובע הם שיקול ראשון במעלה, על בית המשפט לשקול גם את יכולתו של התובע לשלם את הוצאות הנתבעים, במיוחד לאור אופיו הייחודי של דיני העבודה. מאחר שהרשות הפלסטינית אינה חתומה על אמנת האג, בחן בית המשפט שלושה תנאים: האם הטענה מופרכת באופן ברור; האם ייגרם לנתבעים נזק ממשי מהתביעה; והאם התובע לא ציית לפסיקה קודמת של בית המשפט. התובעת הציגה תלושי שכר ואישור עבודה כראיה, אשר לטענת הנתבעים יכולים להיות דמי חסות ומסמכים מזויפים. בית הדין קבע כי בשלב זה הנטל הוא על הנתבעים להפריך את יחסי עובד-מעביד. ראיות המשיב היוו עילה לכאורה, והבקשה להטלת ערבות לא הביאה די ראיות כדי להצביע על דחיית התביעה. בנוסף, בית המשפט לא יכול היה להגיע למסקנה כי הנתבעים 2 ו-4 אינם צריכים להיות צד לתביעה. לפיכך, הבקשה נדחתה, ונמסר לנתבעים כי הוצאות הבקשה יישקלו בסיום התיק העיקרי.