תמ"ש 32368-02-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת לשון הרע ששלח נתבע, בן זוגה לשעבר של התובעת, למקום עבודתה של התובעת, והאשים אותה בהאזנת סתר. בית המשפט בוחן האם שליחת המכתב מהווה לשון הרע ואם כן, האם עומדת לנתבע הגנה לגיטימית. נמצא כי המכתב, שהאשים את התובעת במעשים פליליים ובאיום במעורבות משטרתית, עלול להשפיל ולבזות את התובעת ולפגוע במעמדה בעיני אדם סביר, ולפיכך מהווה לשון הרע. המכתב נשלח לאדם אחד מלבד התובע ולכן פורסם כהגדרתו בחוק. לאחר מכן בוחן בית המשפט האם עומדת לנתבע הגנה לפי סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, המתייחסת לפרסום שנעשה בתום לב לשם הגנה על אינטרס אישי לגיטימי. השופטת מסכמת כי המכתב לא נשלח בתום לב בשל אופיו האגבי, חוסר הבהירות ומעורבותו המוגזמת של מקום העבודה של התובעת בסכסוך הזוגי. טענת הנתבע כי התובע ביצע לו האזנת סתר לא נתמכה בראיות מספיקות, והשיהוי במימוש טענה זו מעיד על חוסר תום לב. בהתייחס לסוגיית הפיצויים, לבית המשפט שיקול דעת לפסוק עד 50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, ועד כפול סכום זה אם לשון הרע הייתה מכוונת. במקרה זה, בית המשפט פוסק פיצוי בסך 20,000 ₪, בהתחשב בתפוצתו המצומצמת של המכתב, ברגשותיו הכנים של התובע ובהיעדר הגנת תום לב, כמו גם בעובדה שהמכתב כבר נשקל בפסק דין קודם. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 12,500 ₪. פסק הדין הוא לטובת התובעת, המקבלת חלקית את התביעה.