פש"ר 42689-12-16

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם שני חייבים, רודי וכפיר, היו חדלי פירעון בעת שמשכו את חלקם בעיזבון אביהם המנוח, ובכך קבעו את תוקפה של הסתלקות כאמור. בית המשפט מגיע למסקנה כי הן החייבים והן החברה שלהם אכן היו חדלי פירעון בעת ההסתלקות, שהתרחשה באפריל 2016. קביעה זו מתבססת על עדויות נרחבות ומסמכים שהוגשו להם, המציירים תמונה של מצוקה כלכלית. החברה פעלה ללא הון עצמי, נזקקה לסיוע חיצוני כדי לעמוד בהתחייבויותיה, וכבר העבירה את המלאי לחברה אחרת בבעלות אחיהם של החייבים בשל חוסר יכולתה לפרוע הלוואות. יתר על כן, החייבים ערבו באופן אישי לחובות החברה, אך חסרו להם הנכסים לגבות ערבויות אלה. עדותו של רודי מאשרת את חדלות הפירעון של החברה ושלו, במיוחד לאחר קריסת החברה בספטמבר 2016. בנוסף, כפיר לא הציג כל ראיה לחדלות פירעון אישית שלו. מנהל הבנק, מר פיינגולד, העיד אף הוא על מצבה הפיננסי הקשה של החברה ועל מאמצי הבנק לצמצם סיכונים באמצעות חיפוש ערבויות חיצוניות. בית המשפט נותן משקל משמעותי לכך שרואה החשבון של החברה לא העיד, ומכאן משתמע כי עדותו הייתה תומכת במסקנה של חדלות פירעון. ככלל, הראיות ממחישות באופן גורף את חדלות הפירעון של החייבים והחברה, מה שמוביל את בית המשפט לפסוק כנגד טענת החייבים לפירעון ולחזק את ביטול המענק. כמו כן, בהתחשב בהתנהלות החייבים במהלך ההליך ואי עיון במסמכים הזמינים, בית המשפט מחליט להטיל עליהם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.