מ. מקרקעין 320/19

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעת כי הנתבעים, בעלי דירה בבית משותף, הרחיבו את דירתם שלא כדין. ההרחבה, תוספת בניין מקורה בחצר הקדמית של הבית המשותף, בוצעה ללא הסכמתם הנדרשת של בעלי הדירות בבניין וללא היתר בנייה כדין, שניהם תנאים הכרחיים להרחבת דירה בבית משותף. לפיכך מצווים הנתבעים להרוס את התוספת ולהחזיר את החצר הקדמית למצבה הקודם. בנוסף, הנאשמים סללו את החצר האחורית, התקינו גדר והניחו בה מטלטלין, ובכך תפסו את החזקה ברכוש המשותף. מכיוון שגם פעולה זו נעדרה את הסכמתם הנדרשת של כל בעלי הדירות, בית המשפט מורה לנתבעים להסיר את הסלילה, הגדר והסחורה, ובכך מאפשר גישה חופשית לחצר האחורית לכל בעלי הדירות. פסק הדין מתייחס גם לשימוש החורג בדירה להפעלת גן ילדים, שאינו עולה בקנה אחד עם היתר הבנייה למגורים בלבד. עם זאת, המפקח אינו מוסמך לדון בסוגיה זו ובמקום זאת מורה לתובע למצות תביעות במסגרת הליכי תכנון או בית משפט מוסמך. לבסוף, הנתבעים חויבו במשותף לשלם לתובע 20,000 ש"ח הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בשל מעשיהם הבלתי חוקיים והתנהלותם הפרוצדורלית הקשה. את הצווים יש לבצע במועדים מוגדרים, תוך התחשבות בפעילות הגן בדירה עד סוף שנת הלימודים תשפ"ב.