ע"א 1057/91

תקציר

ענייננו בערעור על פירוק חברת הרצל מכטיגר מוצרי אריזה ודפוס בע"מ, שנבע משותפות שנוצרה בשנת 1965 בין אביו המנוח של המערער לבין המשיב הראשון. חילוקי דעות הובילו לבוררות, בה נדחו תביעות הנוגעות להלוואות שניתנו לפני הקמת החברה. מאוחר יותר החזיר בית המשפט המחוזי את פסק הבוררות לדיון נוסף בנוגע להלוואות ספציפיות, אך בסך הכל אושרה החלטת הבורר. למרות זאת, הגישה המערערת למפרק, הוכחת חוב, שכללה טענות אלה שנדחו. המפרק התיר לבחון תביעות מסוימות, בהתחשב בחוסר הבהירות במאזן, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו, תוך שהוא מציין את אופיו המחייב של פסק הבורר המקורי. בית המשפט העליון קבע כי נאמני פשיטת רגל יכולים לבחון פסקי דין לקנוניה או הונאה פוטנציאלית, אך הדגיש כי ההקשר כאן שונה, וכרוך בהיעדר קביעת חוב. ממצאי הבורר התבססו על בירור עובדתי מעמיק ללא טענות להונאה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי פסק הדין נגד המערערת היה מחייב, למעט בחינת סעיף 4, הנוגע לעסקאות חברה בכרטיסי חוזה, שהבורר הותיר ללא פתרון. לפיכך, הערעור על ההלוואות נדחה, אך התקבל לסעיף 4, מה שאפשר להפוך את החלטת המפרק בחלק זה, וכל צד נשא בהוצאותיו.