תפ"ח 12421-08-20

תקציר

במקרה בו דנה השופטת גלית ציגלר, הורשעו הנאשמים, אמיר ופרח ברכאת, ברצח באדישות לפי סעיף 300(א)+29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. האירוע עסק במותו של נג'יב עבדאללה רקאד, שהוכה קשות על ידי הנאשמים לאחר שהטריד לכאורה בן משפחה שלהם. למרות היותם קרובי משפחה ושכנים רחוקים בלבד, הנאשמים התעמתו עם נג'יב, מה שהוביל למכות אכזריות שתועדו במצלמות אבטחה. הירי כלל שימוש בידיים, רגליים ואבן, שכוונו בעיקר לפלג גופו העליון של נג'יב, ובסופו של דבר גרמו לשברים ולקרע קטלני בטחול. למרות שבתחילה פנו אליו בתואנה של דיון במכירת רכב, העימות הסלים במהירות לאלימות בעיקר בשל עלבונות לכאורה שהוחלפו במהלך הפגישה. בית המשפט, שבחן עדויות של עדים ומומחים, קבע כי הנאשמים הפגינו אדישות ברורה כלפי התוצאות הקטלניות האפשריות של מעשיהם. טיעוני ההגנה, שהציעו תרחישים חלופיים כמו נפילות בשוגג או התערבויות של גורמים עלומים במטע הזיתים שממנו נמלט נג'יב, נדחו כספקולטיביות ולא נתמכות בראיות. הרשעה זו מדגישה את הפרשנות של אדישות כהלך רוח פלילי הדומה לכוונה, המשקף זלזול עמוק בחיי אדם. למרות טענות הנאשמים כי לא הייתה להם כל כוונה להרוג וניסיונות למזער את מעורבותם באמצעות עדויות לא עקביות, בית המשפט מצא כי מעשיהם המחושבים לפני, במהלך ואחרי התקיפה חשפו זלזול מופקר בחייו של נג'יב. יתר על כן, ניסיונות ההקלה, כגון חששות לכאורה לשלומו של נג'יב במהלך ההתקפה, הוגדרו כבלתי כנים. בתמיכה בהכרעת הדין הסכימו השופטים ליפשיץ ומנדלבום כי הנאשמים אמנם לא תכננו את הרצח באופן פעיל, אך מעשיהם האלימים הצביעו על מידה ניכרת של אדישות, המצדיקה הרשעה ברצח בסיסי.