ב"ל 31802-04-13

תקציר

התובע במקרה זה חלק על גובה החוב שהיה חייב למוסד לביטוח לאומי (הנתבע) משנת 1995, וטען כי מקור החוב וסכומו אינם ברורים. המכון, שהיה מוכן להפחית את הקנסות הנלווים לחוב, הבהיר כי סך החוב, כולל קנסות וקנסות, עומד על 26,665 שקל, הנובע מאי תשלום דמי ביטוח. התובע דחה את חישובי המכון והציע סכום נמוך בהרבה של 5,979 ₪, שלדעתו הוא חייב. בית המשפט הורה לנתבעת להמציא תעודת עובד ציבור המפרטת את מקור החוב וסכומו, שהסתכמו בדמי ביטוח שלא שולמו בסך 19,701 שקל, כאשר חיובים נוספים מביאים את הסכום הכולל ל-28,530 שקל. התובע חלק על חישובי המכון ולא הציג כל ראיה שתתמוך בטענותיו. בתוך כך, הציג הנתבע אישור מפורט מעובד ציבור, המסביר את החישובים ומבהיר כי התובע התקשר בעבר בהסדר תשלומים עם המכון. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, דחה את תביעת התובעת וביטל את הליכי עיכוב הגבייה. בית המשפט ציין כי התובע פעל בחוסר תום לב וניסה להתחמק מתשלום חובו, ולכן הורה לו לשלם הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בנוסף לחובו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ונתן לשניהם 30 יום לציית.