ד"נ 4/71

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון, נשוא בקשה לדיון נוסף, מתמקד במתן תוקף לתניה בדבר בוררות זרה. בית המשפט קובע כי כשם שיש לקיים הסכם על סמכות שיפוט בבית משפט זר, כך גם תניית בוררות זרה, בהיעדר נסיבות מיוחדות. האינטרסים והשיקולים בשני המקרים נחשבים שקולים. בית המשפט מדגיש כי שיקול הדעת המסור לו ביחס לתניית בוררות זרה עולה בקנה אחד עם שיקול דעתו בענייני סמכות שיפוט של בית משפט זר, אם כי עם כמה תנאים מוקדמים. יש לציין כי יש לקבוע כי בקשת השהייה קודמת לכל פעולה משפטית אחרת של המבקש. פסק הדין דוחה את טענת העותרת כי דיון מפוצל שנגרם עקב אי כבילתו של אחד המשיבים לתניית הבוררות מצדיק סירוב לקיים את הסעיף. בית המשפט גורס כי אי הנוחות שבדיון מפוצל אינה סיבה מספקת להתעלם מהבוררות המוסכמת, במיוחד כאשר אין הבטחה להליכים נפרדים. יודגש, כי ככלל, על בעל דין לשאת באי הנוחות שבקיום התחייבויות חוזיות, ועיקרון זה חל אלא אם כן הנסיבות המיוחדות מחייבות אחרת. יתר על כן, בית המשפט סבור כי אין משכנעת את טענת העותר כי לא ידע את סיבת הנזק ולפיכך את הצד האחראי, בהדגישו כי תובע כפוף אינו יכול לטעון לזכויות יתר שהצד המקורי לא יכול היה לתבוע. גם היסוד הלאומי נדון ונדון בפסק הדין. בסופו של דבר, נדחית העתירה לדיון נוסף בעניין, והעותר נדרש לשאת בהוצאות המשיבים. פסק הדין מחזק את עקרון כיבוד ההסכמים ומדגיש כי נוחות ופיצול דיונים אינם עילה מספקת לגבור על סעיפי בוררות זרים, אלא אם כן חלות נסיבות חריגות.