ע"פ 1284-05-17

תקציר

מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שהרשיע שני נאשמים בעבירה של החזקת ערך טבע מוגן, שהיא עבירה לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי זיכרון. הנאשמים הואשמו בהחזקת עופר צב ישראלי באורווה, שלא היה להם רישיון עבורו. הנאשמים טענו כי הם אינם אחראים להימצאותו של העופר באורווה שלהם וכי החיפוש שנערך בחצר ביתם היה בלתי חוקי, דבר שיש בו כדי לפסול את הראיות שהושגו ממנו. עוד נטען, כי נפלו פגמים מהותיים רבים באופן עריכת החיפוש. בית משפט קמא דחה את טענותיהם והרשיע את הנאשמים, וגזר עליהם קנס בסך 6,000 ₪. הנאשמים ערערו על פסק הדין וטענו כי יש לפסול את הראיות שהושגו בחיפוש בלתי חוקי, מה גם שהוא העביר את נטל ההוכחה אליהם. עוד טענו כי החיפוש נערך ללא צו ולא עמד בדרישות החוק לחיפושים, וכי הימנעותה של התביעה מלזמן את אחד העדים פעלה לטובתם. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הערעור, ולא מצאה טעם בטענות הנאשמים. בית המשפט הסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא והגיע למסקנה כי לא נפל פגם בפסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי החיפוש נערך בצו וכי הפגמים הקלים בהליך החיפוש לא השפיעו על מהימנות הראיות. יתר על כן, הייתה זו ההגנה, ולא התביעה, שוויתרה על עדותו של העד המדובר. לפיכך, הערעור נדחה, תוך אישור ההרשעה וגזר הדין.