עת"מ 45493-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות מקלט רבות בישראל, שרובן נחשבות חסרות תוחלת על ידי המשיב. העתירות מערערות על החלטת המשיב שלא להכיר בעותרים כפליטים ומבקשות לבטלם, בטענה כי נשקפת סכנה לחייהם בארצות מוצאם מסיבות שונות כגון איומים פליליים, לחצים כלכליים או נסיבות אישיות. על בית המשפט לקבוע אם אנשים אלה זכאים למקלט על פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) וההליכים המסדירים בקשות מקלט. השופט פוסק באופן כללי את ההיבטים המשפטיים המשותפים לכל העתירות ולאחר מכן בוחן את נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. מסקנתו היא כי יש לדחות על הסף בקשות חסרות כל הצדקה או ראיה לסיכון חיי המבקש, במיוחד אם מדובר בניסיונות להארכת שהות בישראל מטעמים כלכליים. עותרים אלה היו נמנעים ממקלט גם בהליך הקודם, המחמיר פחות. בעתירות המציגות לכאורה מקרה של סכנת חיים, גם אם העותר אינו נופל תחת ההגדרה המחמירה של "פליט", קובע השופט כי יש ליתן צו ביניים, האוסר על הרחקתו של העותר מישראל עד להכרעה בעתירה. במקרים גבוליים, בית המשפט ישקול בכובד ראש אם ליתן צו ביניים, תוך שהוא נוטה להגן על ביטחונו של העותר. השופטת מדגישה כי על עורכי הדין לבחור בקפידה תיקים עם מצבים ממשיים של סכנת חיים ולא להגיש עתירות. הוא מעודד אותם להתמקד במקרים ראויים לשבח כדי להימנע מגל של בקשות מיותרות ומיותרות. בהתייחס למקרה הספציפי שלפנינו, השופט קובע כי לעותרת, אזרחית תאילנד השוהה בישראל למעלה משש שנים, אין סכנה אמינה או ספציפית לחייה. בקשתה זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהגיש עורך דינה, בהיעדר נסיבות פרטניות. לפיכך, השופטת דוחה את עתירתה ואת בקשתה החלופית לזמן נוסף לבקשת מקלט במדינה אחרת או להיערך ליציאה על הסף, ללא שימוע. החלטה זו משקפת את ניסיונו של בית המשפט לאזן בין הצורך לסנן בקשות מקלט לגיטימיות לבין להגן על זכויותיהם של אנשים שנשקפת סכנה ממשית לחייהם.