המ"ש 8228-01-26

תקציר

**ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים בעניין טוויטו נ' מדינת ישראל ואח' (המ"ש 8228-01-26)** **מבוא** החלטה זו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים, ניתנה במסגרת בקשה להארכת מועד להישפט בגין הודעת תשלום קנס. המבקש, משה טוויטו, טוען כי לא טיפל בדו"ח תנועה במועד עקב היותו תלמיד ישיבה, וכן כי הרכב לא היה בבעלותו בפועל. בנוסף, הוא מבקש להעלות טענות בנוגע לזהות הנהג במועד ביצוע העבירה. המשיבה, מדינת ישראל, מתנגדת לבקשה וטוענת כי הדו"ח נשלח כדין, והמבקש לא העלה כל עילה המצדיקה הארכת מועד. **סוגיית הארכת המועד להישפט – סמכות ושיקול דעת** סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, מקנה לבית המשפט סמכות להאריך את המועד להישפט. עם זאת, ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לנקוט בסמכות זו בזהירות ובצמצום, בדומה לבחינת בקשה לביטול פסק דין. המקרים שבהם בית המשפט ייעתר לבקשה הם כאשר קיימת "סיבה מוצדקת" לאי התייצבות או כאשר הדבר "דרוש למניעת עיוות דין". **הטענות והדגש המשפטי על חזקת המסירה** 1. **חזקת המסירה והמצאת הדו"ח:** טענת המבקש כי לא טיפל בדו"ח בזמן עקב היותו תלמיד ישיבה וכי הרכב לא היה בבעלותו בפועל, נבחנה לאור תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974. תקנה זו קובעת כי בעבירות קנס, הודעה על ביצוע עבירה או הזמנה למשפט ייחשבו כאילו הומצאו כדין גם ללא חתימה על אישור מסירה, אם חלפו 15 יום מיום שנשלחו בדואר רשום, אלא אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. בית המשפט הדגיש כי הפסיקה קבעה כי די בהוכחת שליחת דבר הדואר בדואר רשום כדי לבסס את חזקת המסירה. גם אם אישור המסירה אינו ממולא כראוי, או שהדבר חזר בציון "לא נדרש", חזקת המסירה עדיין חלה, כל עוד המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו. במקרה זה, הוגש אישור מסירה המעיד על שליחת דבר הדואר לכתובתו הרשומה של המבקש. יתרה מכך, המבקש לא כפר בכך שידע על קיום הדו"ח, ואף הגיש בקשה להסבתו, אשר נדחתה עקב חלוף המועד. בכך, המבקש למעשה אישר את קבלת המידע על הדו"ח. בית המשפט קבע כי המבקש לא הסביר כיצד היותו תלמיד ישיבה או אי-בעלותו בפועל על הרכב מנעו ממנו להגיש את הבקשה במועד, ולא הציג ראיות לאיחור שאינו תלוי בו. לפיכך, נקבע כי ההזמנה לדין הומצאה כדין ולא הוכחה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו. 2. **טענת "אחר נהג ברכב" והחשש לעיוות דין:** המבקש העלה טענה עמומה לגבי "זהות הנהג" ולא פירט אותה. בית המשפט קבע באופן חד משמעי כי טענת "אחר נהג ברכב" כשלעצמה אינה מהווה עילה להארכת מועד להישפט ואינה מבססת חשש לעיוות דין. הלכה זו מעוגנת בפסיקות רבות של בתי המשפט, לרבות רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל, אשר קבע כי הטענה שהנהג עצמו לא נהג ברכב אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו. הנימוק העיקרי לכך הוא כי טענת "אחר נהג ברכב" היא טענת הגנה שכיחה. הכרה בה כעילה להארכת מועד תפתח פתח רחב ותפגע ביעילות ההליכים בבית המשפט לתעבורה, בהתאם לעניין שאול שלום (עפ"ת 42642-12-17). אף במקרים בהם קיימת תשתית ראייתית מוצקה לכך שאדם אחר ביצע את העבירה, כמו תצהיר של הנהג בפועל, בתי המשפט פסקו כי אין בכך כדי להצדיק הארכת מועד להישפט. 3. **שיהוי בהגשת הבקשה:** בנוסף, בית המשפט התייחס לשיהוי בהגשת הבקשה, אשר הוגשה בחלוף חודשיים וחצי מהמועד האחרון להגשת בקשה להישפט, וחודש וחצי לאחר דחיית הבקשה להסבת הדו"ח. שיהוי זה, ללא הסבר מספק, מהווה עילה נוספת לדחיית הבקשה, מכוח עקרון סופיות הדיון. **החידוש המשפטי והדגשים בפסיקה** החלטה זו מדגישה מספר עקרונות משפטיים חשובים וחידושים בפסיקת בתי המשפט לתעבורה: * **חיזוק חזקת המסירה:** בית המשפט ממשיך במגמה לחזק את חזקת המסירה בדואר רשום. גם אם המקבל טוען שלא קיבל את ההודעה, הנטל להוכיח זאת (מסיבות שאינן תלויות בו) מוטל עליו. העובדה שהמבקש ידע על הדו"ח והגיש בקשה להסבתו מחלישה משמעותית את טענת אי-ההמצאה. * **הגבלה קפדנית על הארכת מועד:** בית המשפט מדגיש את הצורך בגישה מצמצמת לגבי הארכת מועד להישפט. אין די בטענות כלליות או נסיבות אישיות (כמו היותו תלמיד ישיבה) שאינן מונעות באופן אובייקטיבי את הגשת הבקשה במועד. * **דחיית טענת "אחר נהג ברכב" כעילה להארכת מועד:** הפסיקה מתייצבת באופן ברור נגד הכרה בטענת "אחר נהג ברכב" כעילה אוטומטית להארכת מועד. הגישה היא כי זוהי טענת הגנה שיש להעלות במסגרת המשפט עצמו, ולא כעילה לדחיית הליכים או להארכת מועדים. הדבר נובע משיקולי מדיניות משפטית של יעילות ההליך. * **חשיבות השיהוי:** השיהוי בהגשת הבקשה, ללא הצדקה מספקת, נתפס כעילה משמעותית לדחייתה, בהתאם לעקרון סופיות הדיון. **סיכום** בית המשפט דחה את בקשתו של המבקש להארכת מועד להישפט. הנימוקים המרכזיים לדחייה הם: (1) הוכחת המצאת הדו"ח כדין מכוח חזקת המסירה, (2) חוסר הצגת סיבה מוצדקת לאי הגשת הבקשה במועד, (3) טענת "אחר נהג ברכב" כשלעצמה אינה מבססת חשש לעיוות דין, ו-(4) שיהוי בהגשת הבקשה. ההחלטה משקפת גישה עקבית של בתי המשפט לתעבורה בנוגע לכללים המחייבים להארכת מועד, תוך שמירה על איזון בין זכויות הנאשם ליעילות ההליך השיפוטי.