עפ"ת 46096-11-20

תקציר

רכבו של המערער הוחרם לאחר שנעצר בחשד לנהיגה תחת השפעת סמים. המערער לא ערער על צו העיקול בתוך פרק הזמן הנקוב, ולאחר מכן ביקש מהמדינה לכסות את דמי הגרירה והאחסנה, שהסתכמו בסך 1280 ₪, בעקבות זיכויו מאשמת נהיגה תחת השפעה. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק שההליכים המנהליים נוגעים להליכים פליליים, שיש להם משקל בכל הנוגע להרתעה ולמניעה. בית המשפט ציין גם את אופיו הכפול של סעיף 57ד לפקודת התעבורה, המטיל עלויות על הנהגים, וציין כי המערער לא ערער על צו העיקול הראשוני ולא סיפק כל סיבה מספקת לעיכוב בערעורו. לאחר מכן ביקש המערער ארכת מועד לערעור על ההחלטה, שנדחתה, שכן בית המשפט לא מצא טעות בתום לב בכך שהמערער לא עמד במועד. עוד ציינה השופטת כי המערערת לא ערערה על הצו בעניין ההוצאות שהוטלו, וכי בית המשפט התחשב בנסיבותיו הכלכליות של המערער בעת מתן גזר הדין. לפיכך, קבע השופט כי אין עילה להתערב בהחלטה, ודחה את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.