רע"א 3411/16

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט את קבילותן של ראיות שמיעה ופסקי דין קודמים בהליכים משפטיים בהם מעורבים קטינים. היא הדגישה את הכלל נגד עדות שמיעה, וציינה את מהימנותה המוגבלת, שכן העד אינו יכול לערוב לאמיתותה, ולכן אין טעם בחקירה נגדית. קיימים חריגים לכלל זה, במיוחד בנסיבות מיוחדות בעלות אמינות גבוהה, והם כוללים חריגים סטטוטוריים המאפשרים שימוש בפסקי דין מהליכים פליליים בתיקים אזרחיים בהתקיים תנאים מסוימים. התיק נסב סביב השאלה האם פסק דין מהליך אחד, ספציפית בעניין אימוץ קטין, יכול להתקבל כראיה בהליך אחר הקשור לצרכים עבור אח. בית המשפט אישר חריג בסעיף 9ב לחוק הנוער, המאפשר קבלת עדויות מהליכים הקשורים לאחים, ובכך מקדם יעילות ומגן על קטינים מפני יתירות של עדות חוזרת. תכליתו של חוק זה, הן הסובייקטיבית והן האובייקטיבית, היא להגן על טובת הילד, לחסוך זמן שיפוטי ולצמצם את הפגיעה בעדויות מחודשות. פסק הדין הדגיש גישה גמישה לראיות בהליכים שבהם מעורבים קטינים, תוך הכרה בשיקול הדעת הרחב של בית המשפט. ההחלטה העדיפה בסופו של דבר לקבל את פסק הדין הקודם כראיה לכאורה, שכן היא סיפקה תובנה רלוונטית לגבי כשירות הורית. למרות ההתנגדויות, אישר בית המשפט את החלטתו לקבל את פסק הדין, דחה את הערעור והטיל הוצאות על המערער, תוך הדגשת יישור קו של פסק הדין עם קידום טובת הקטין והבטחת חקירה משפטית יסודית.