ע"פ 8140/11

תקציר

במקרה זה דחה בית המשפט את הערעור ואישר את החלטת בית משפט קמא, שהסתמכה על הודעותיו הזרות של מ.א. ועל ראיות נוספות. בית המשפט דן במסגרת המשפטית לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, המאפשרת שימוש בהצהרות בכתב שנאמרו מחוץ לאולם בית המשפט כראיה בהתקיים תנאים מסוימים, במיוחד כאשר עדים מסרבים להעיד. מ.א., בנו של המנוח, זיהה את המערערים כרוצחים בדברים שנמסרו זמן קצר לאחר ביצוע העבירה, למרות שמסר עדות מתחמקת בבית המשפט. בית משפט קמא מצא את דבריו של מ.א. אמינים, נתמכים בראיות פורנזיות ובעדויות נוספות, וקבע כי אי ההתאמות עליהן הצביעו המערערים לא היו משמעותיות דיין כדי להשפיע על התוצאה. המערערים נקשרו לזירת הפשע באמצעות ראיות DNA, וטענתם אליבי הופרכה באמצעות נתונים סלולריים. הימצאות מניע, ראיות מדעיות המאששות את גרסתו של מ.א. והצהרות כוזבות של המערערים תרמו להחלטת בית המשפט. למרות שהוכרו כשלים חקירתיים מסוימים, הם לא ערערו את היושרה הכוללת של תיק התביעה. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי די בראיות כדי להרשיע את המערערים מעבר לספק סביר, תוך הדגשת חשיבותו של המארג הראייתי המצטבר שהוצג.