ע"א 429/71

תקציר

בית משפט השלום בתל אביב-יפו הורה כי אם המשיבים ישלמו למערערים 50 לירות ויפנו לבית המשפט לשכירות בבקשה לקבל היתר להתקין דוד שמש בתוך 30 יום, צו הפינוי נגדם יושעה. המשיבים עמדו בשני התנאים, אך בית הדין לשכירות התנה את הרשות בכך שהמשיבים ישלמו למערערים 600 לירות בתוך שלושה חודשים. המשיבים החמיצו מועד זה והמערערים פתחו בהליכי הוצאה לפועל. המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר הפך את החלטת ההוצאה לפועל, והוביל את המערערים לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי צו הפינוי ברור ולא ניתן לבצעו אלא על פי תנאיו הקבועים. מאחר שהמערערים לא ערערו על פסק דינו של בית משפט השלום, הוא הפך לסופי ולא ניתן לשנותו. בנוסף, לבית משפט השלום לא הייתה סמכות לתקן את פסק דינו לאחר מעשה. אי עמידתם של המשיבים בתנאי בית הדין לשכירות לא הצדיקה את חידוש הליכי הפינוי, ולשכת ההוצאה לפועל חרגה מסמכותה בכך שפערשה את פסק הדין באופן שונה. החלטת בית המשפט המחוזי, אשר אישר את התנגדות המשיבים, הייתה נכונה, ובית המשפט העליון דחה את הערעור ופסק למשיבים את הוצאותיהם.