ת"א 391/98

תקציר

התובע סבל מכאבי צוואר ועבר מספר טיפולים עד שהופנה לד"ר קאסם אשר ביצע בו בדיקת CT בשנת 1995 בה נמצאו בעיות בעמוד השדרה. לאחר מכן הופנה התובע לד"ר עינן שהזמין בדיקת MRI והסביר לתובע את הצורך בניתוח. התובעת חתמה על טופס הסכמה ועברה את הניתוח שבוצע על ידי הנתבעים ד"ר שבח וד"ר סטרזנט שעבדו בקופת חולים כללית הנתבעת, ובפיקוחו של הנתבע פרופ' רפפורט. הניתוח לא עבר כמתוכנן והתובע התעורר ממנו כשהוא סובל משיתוק ברגליו ומחולשה בידיו. התובע טען כי הנתבעים התרשלו במספר מובנים, לרבות אי קבלת הסכמתו מדעת, תיעוד לקוי של התיק הרפואי שלו, קביעת טווח מצומצם של כריתת חוליות, אי ביצוע בדיקות נדרשות וטיפול רשלני לאחר הניתוח. הנתבעים הכחישו טענות אלה. בית המשפט מצא כי הנתבעים אכן התרשלו בתיעוד התיק הרפואי של התובע, אך התובע היה מודע לסיכוני הניתוח והיה ממשיך בו בכל מקרה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא התרשלו בקביעת טווח הכריתה או בביצוע הבדיקות הנדרשות, וכי הנזק לתובע לא נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעים. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא התרשלו בטיפול בתובע לאחר הניתוח. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת כנגד הנתבעים. למרות שהתביעה נדחתה, בית המשפט לא הורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות משפט בשל חומרת מצבו. בית המשפט קבע את יתרת שכר הטרחה של התובע על 7,000 ₪ בהתחשב במצבו הרפואי והכלכלי.