ת"א 16916-02-20

תקציר

השופטת לא מצאה כל ראיה לרשלנות מצד בית החולים הנתבע בכל הנוגע לטיפול הרפואי בתובע, שאושפז לאחר שסבל מפצעי דקירה מרובים. הטיפול שניתן בשנת 2014 נמצא סביר ותואם את מצבו של התובע באותה עת. השופט העדיף את חוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם הנתבע על פני חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, שעדותו לא עלתה בקנה אחד עם הרשומות הרפואיות ונעדרה הנמקה. הודגש כי יש להעריך את הטיפול הרפואי על סמך המידע שהיה קיים באותה עת, ופעולות הצוות התנהלו במסלול סביר. בנוסף, השופטת לא מצאה כל הצדקה לטענות בדבר תפירה רשלנית הגורמת לבקע או לדלקת באתר העירוי. עוד נטען בטענת התובע כי הטיפול בבית החולים גרם או החמיר את מחלת הסכיזופרניה שלו, אך השופט לא מצא ראיות לכך ובמקום זאת ציין גורמים חלופיים אפשריים כגון שימוש בסמים וטראומה בילדות. התביעה נדחתה לגופה, ושני הצדדים היו אחראים להוצאותיהם המשפטיות. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים וניתן לערער עליו בתוך 60 יום. השופט נעתר גם לבקשת התובע לפרסם את פסק הדין מבלי לכלול פרטים מזהים.