בג"צ 5293/21

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה על הסף. העתירה, המופנית להחלטת לשכת התכנון המרכזית שלא לקבל את בקשותיהם של קבוצת עותרים, נעדרת שחר לטענת בית המשפט. הקבוצה הראשונה של העותרים נתקלה בטעות באי קבלת בקשותיהם, ואלה ייבחנו מחדש, מה שיהפוך את עתירתם הנוכחית למיושנת. הקבוצה השנייה של העותרים ערערה על דחיית בקשותיהם מכוח תקנה 10(א) לתקנות תכנון ערים. בית המשפט מצא כי דחיות אלה מוצדקות ועולות בקנה אחד עם כלל 10(א), ועל כן דינה של העתירה להידחות בעילות אלה. זאת ועוד, טענת העותרים כי על בית המשפט לדון בעניינם בשל חוסר יעילותם של סעדים חלופיים, במקרה זה ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים, לא הייתה משכנעת. העותרים הפנו למקרים קודמים שבהם בית המשפט לעניינים מנהליים נהג לכאורה בהתנהלות בלתי יעילה. עם זאת, בחינת מקרים אלה העלתה כי חלקם בוטלו בשל הסעד המבוקש שניתן, בעוד שאחרים נדחו לגופו של עניין. לפיכך, בית המשפט לא ראה הצדקה לסטות מהכלל לפיו סעד חלופי קיים מייתר את הצורך בבג"ץ. עוד ציין בית המשפט כי בית המשפט לעניינים מנהליים יכול היה להידרש לסוגיות העקרוניות שהועלו בעתירה וכי העתירה לא נועדה בראש ובראשונה לחוקק תחיקת ביטחון. מטעמים אלה, בין היתר כאמור, העתירה נדחית, והבקשה לצו מניעה זמני נדחית.