ב"ש 9191/06

תקציר

פסק הדין דן בביטול צווי הריסה שיפוטיים למבנים המאוכלסים על ידי השבט הבדואי תראבין א-סאנע ליד עומר שבנגב. הצווים הוצאו בשל בנייה בלתי חוקית ואי עמידה בהיתרי בנייה. המבקשים, שהם בעלי המבנים, טוענים כי המשיבה (ככל הנראה השלטון המקומי או ועדת תכנון) לא מילאה את חובתה לחקור ולאתר את הבעלים, ולפיכך יש לבטל את צווי ההריסה. לטענתם, המשיב לא ביצע פעולות חקירה ראויות וכי הצווים הוצאו ללא הצדקה ראויה. עם זאת, השופט קבע כי המשיב עשה ניסיונות סבירים למצוא את הבעלים, אך נבלם על ידי המבקשים עצמם. המבקשים ידעו על ההריסה המתוכננת אך לא שיתפו פעולה ולא הציגו עצמם כבעלי המבנים. עוד קבע השופט כי התקיימו במקרה זה התנאים להוצאת צווי הריסה ללא הרשעה, כמפורט בסעיף 212 לחוק התכנון והבניה. בנוסף, קבעה השופטת כי קיים אינטרס ציבורי משמעותי באכיפת הצווים, שכן השטח מיועד להרחבת ההתנחלות עומר, והמגורים הבלתי חוקיים של המבקשים מעכבים פיתוח זה. האינטרס הציבורי במקרה זה גובר על האינטרס האישי של המבקשים. לבסוף, התייחס השופט לטענה כי פסק דין קודם מנע הוצאת צווי הריסה ודחה אותה, שכן פסק דין זה אינו מגביל את זכותו של המשיב לנקוט בהליכים משפטיים. השופט החליט לדחות את הבקשות לביטול צווי ההריסה ולקבוע מועד לביצוען. המבקשים חויבו בהוצאות משפט, ופסק הדין אפשר זמן למבקשים להיערך למהלך.