סע"ש 22547-11-13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתביעה של עובד המבקש לבסס יחסי עובד-מעביד עם הנתבעת. השאלה המרכזית היא האם התקיימו "יחסי עובד-מעביד" בין התובע לבין הנתבעת. בית המשפט מסתמך על "המבחן המעורב" הבוחן מדדים שונים כגון מבחן השילוב (היבטים חיוביים ושליליים כאחד), הסכמת הצדדים, פיקוח על העבודה, אמצעי התשלום והקשר האישי. ההיבט החיובי של מבחן האינטגרציה מסופק שכן עבודתה של התובעת בשיווק מוצרי הנתבעת הייתה חלק מרכזי בעסקי הנתבעת, והתובעת שולבה במערכת הארגונית של הנתבעת. עם זאת, ההיבט השלילי של מבחן האינטגרציה אינו מתקיים, שכן התובע היה בעל עסק משלו ושימש את הנתבע כגורם חיצוני. פעילותו העסקית של התובע עצמו, לרבות שכירת אשתו שתסייע לו, מעידה על היותו קבלן עצמאי. התובע נשא בהוצאות עבודתו ונטל על עצמו את הסיכון להפסד, המאפיין עובד עצמאי. לתובע הייתה גם אוטונומיה להחליט על שעות עבודתו, היקפו ולקוחותיו, והוא הרוויח עמלות ללא תשלום מינימום מובטח מהנתבעת. זאת ועוד, בלעדיותו של התובע בעבודתו עם הנתבע בתקופה האחרונה להתקשרותו אינה מעידה על יחסי עובד מעביד, מה גם שהיו לתובע מקורות הכנסה אחרים בתקופה זו. ככלל, התובע לא עמד בנטל ההוכחה לביסוס יחסי עובד-מעביד, ובית הדין קובע כי התובע היה עובד עצמאי לאורך כל התקשרותו עם הנתבעת. משנדחית תביעת התובע, הוא חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 3,500 ₪. פסק הדין ניתן לערעור בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.