ב"ל 28891-09-17

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגיש עובד נגד המוסד לביטוח לאומי, המבקשת להכיר במחלה, קרי דלקת פרקים, כתאונת עבודה. החלטת בית הדין נשענת על שני גורמים מרכזיים: ראשית, על העובד להוכיח כי אירוע חריג בעבודה גרם ללחץ נפשי, ושנית, לבסס קשר סיבתי בין אירוע זה לבין הליקוי הרפואי שבא בעקבותיו. בית הדין מכיר בקיומו של אירוע חריג בעבודה, כפי שנטען על ידי העובד. עם זאת, פסק הדין מסתמך במידה רבה על חוות דעת רפואיות של מומחים לצורך קביעת הקשר הסיבתי. המומחה שמונה מאשר כי לחץ אכן יכול לתרום לדלקת פרקים אך גם מזהה עישון כגורם משמעותי יותר למחלה במקרה של העובד. לחוות הדעת של המומחה, בהינתן אופייה האובייקטיבי, משקל רב בתהליך קבלת ההחלטות. כתוצאה מכך, בית הדין מגיע למסקנה כי השפעת העישון של העובד מכריעה הרבה יותר מהאירוע הקשור לעבודה, ובכך מפריך את חזקת הסיבתיות. כמו כן נשקלת עיתוי הסימפטומים של העובד ביחס לאירוע העבודה, אך בית הדין מוצא כי אין די בכך כדי לבסס קשר ישיר, במיוחד לאור הבהרת המומחה כי תרומתו של האירוע היא משנית. גם טענותיה האחרות של התובעת, לרבות הסתמכות על חוות דעת מומחה שונה וערעורים על הרלוונטיות של העישון, נדחות אף הן. בסופו של דבר, בית הדין פוסק לטובת הנתבעת, וקובע כי העובד לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין אירוע העבודה החריג לבין מחלתו. אשר על כן, התביעה נדחית, והעובד חויב בהוצאות הנתבעת.