ע"פ 47937-07-10

תקציר

מדובר בשני ערעורים על גזר הדין וגזרי הדין שניתנו על ידי בית משפט השלום ברמלה. המערערים הורשעו ב-35 עבירות לפי סעיפים 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976, בגין אי הגשת דוחות מע"מ במועד, ונגזרו עליהם קנסות. על המערער השני נגזרו גם שישה חודשי מאסר בפועל, לעבודות שירות ומאסר על תנאי. הערעור הראשון מערער על ההרשעה ועל חומרת העונש, ואילו המדינה מערערת על ההקלה בעונשים שהוטלו על המערערים. המערער הראשון היה מנהל חברת אבטחה בשנים 2001-2006. המערערים הורשעו בשני מקרים נפרדים בשורה של עבירות של אי הגשת דו"חות מע"מ, אי הצמדת מלוא התשלומים לדו"חות והגשת דו"חות באיחור. המערערים הודו בעבירות אך טענו כי יש לבטלן בעילה של "הגנה מפני צדק" או לחילופין לזכות אותן משום שהמדינה לא הצליחה להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש לעבירות. כן טענו לחסינות לפי סעיפים 119 לחוק מע"מ ו-22(ב) לחוק העונשין. בית משפט קמא דחה טענות אלה והרשיע את המערערים. נמצא כי העבירות דורשות יסוד נפשי של מודעות, שהמדינה הוכיחה, וכי המערערים לא נקטו בכל האמצעים המתאימים לקיום חוק מע"מ, ומכאן שאין להם חסינות לפי סעיף 119. זאת ועוד, מצא בית המשפט כי טענות המערערים בדבר כוח עליון והתנהלות רשויות מע"מ אינן מחזיקות מים, וכי טענות המערערים בדבר "הגנה מפני צדק" אינן מבוססות. באשר לגזר הדין קבע בית המשפט כי הגם שבית משפט קמא לא שגה במיצוי הדין עם המערער, הוא הטיל עליו עונש מתון של עבודות שירות, שהיה מוצדק בהתחשב בנסיבות. גם הקנסות שהוטלו היו סבירים. לפיכך, הערעורים על ההרשעה וגזר הדין נדחו. על המערער הוטל להתחיל לרצות שישה חודשי עבודות שירות ולשלם קנס בסך 25,000 ₪ בתשלומים.