עמ"ש 35907-02-12

תקציר

פסק הדין דן בהוראות סעיף 25 לחוק הירושה, שעניינו הדרישות לצוואה תקפה. על פי סעיף 25(א), כל עוד מתקיימות הדרישות הבסיסיות של צוואה, ובית המשפט שוכנע כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, גם אם קיימים פגמים, רשאי בית המשפט לקיימה. בתוך כך, סעיף 25(ב)(1) קובע כי צוואה בכתב יד חייבת להיות כולה בכתב ידו של המצווה ולשאת תאריך. במקרה זה, מאחר והצוואה הנדונה נכתבה בכתב יד ולא נכתבה, היה על בית המשפט לקבוע האם היא מקיימת את תנאי סעיף 25(א). בית המשפט פירש את לשון הסעיף כדורשת מידה גבוהה של ודאות כי הצוואה מייצגת את כוונותיו האמיתיות של המצווה, ולא רק אמונת רוב פשוטה. בית המשפט התייחס גם להבחנה בין סעיף 25 לסעיף 26 לחוק הירושה, ההופך צוואה לבטלה אם המצווה לא היה כשיר, כלומר לא היה מסוגל להבחין בטיבה של צוואה. נטל ההוכחה בעניין זה הוא על הטוען לאי כשירות. במקרה דנן, מאחר שהמערער טען כי המצווה אינו כשיר, מוטל עליהם נטל ההוכחה. חוות דעת המומחה, בשילוב עם נסיבות נוספות, הצביעו על כך שהמצווה היה בעל יכולת לערוך צוואה וכי הצוואה משקפת את כוונותיו האמיתיות והחופשיות. תוכן הצוואה, אופן כתיבתה והמסמכים הרפואיים תמכו במסקנה זו. לפיכך, הערעור, שערער על תוקפה של הצוואה, נדחה. מאחר שנמצא גם כי טענות המערערת היו ספקולטיביות, והן לא הפנו שאלות הבהרה למומחה, נפסקו למשיבים הוצאות משפט.